הטכנולוגיה המתפתחת של השנים האחרונות מציבה בפני מנהלי ה-IT בארגונים דילמות רבות ומורכבות. מצבם של בתי עסק וארגונים קטנים נטולי איש/מחלקת IT מסודרים מסובך אף יותר, כאשר ביטויים כמו מחשוב ענן, שרתים וירטואליים, שרתים ייעודיים ודומים להם מופיעים בתקשורת על בסיס יומי וגורמים להם לתהות האם הם מפגרים אחרי ההתפתחויות, ואולי, יש משהו שהם מפספסים…
מהם שרתים וירטואליים?
עד לא מזמן, כל ארגון שנדרש לכך, רכש ותפעל שרת פיזי. לשיטה זו היו יתרונות רבים (כעצמאות מבחינת תחזוקה ואבטחה) אולם גם חסרונות רבים, שבאופן מפתיע, נבעו דווקא מיתרונות חזקת הבעלות של הארגון על השרתים הפיזיים (עלויות רכישה ותפעול, צורך בכוח אדם לתחזוקה, עלות משאבים כחשמל ואמצעי בקרת אקלים וכן הלאה). ארגונים רבים בלעו את הצפרדע, פשוט מכיוון שלא עמדו לרשותם אופציות נוספות: הם נזקקו לשרת, ושרת פיזי היה הפתרון היחיד הזמין. עם השנים, התפתחו תחום האחסון ועיבוד המידע ושרתים ייעודיים מרוחקים או שרתים וירטואליים כיום הם חלופות זמינות לארגונים.
שרת שיתופי, שרת ייעודי או שרת וירטואלי?
הנמוך ביותר בדרגת היררכיית השרתים שמחוץ לארגון הוא השרת השיתופי. בשרת כזה מתארחים מספר בתי עסק וארגונים, אולם, החיסרון הגדול והידוע שלו הוא בעיית האבטחה – פריצה לאחד הארגונים המתארחים בשרת עלולה לגרום עד מהירה למפולת דומינו של ארגונים שמנועים להיכנס למידע המאוחסן שלהם, סופגים נזקים כלכליים כבדים בשל אי נגישותו וכן הלאה.
מאידך, העליון בהיררכיית השרתים, הוא השרת הייעודי, אשר מוקצה כל כולו ללקוח אחד ולו בלבד. שרתים כאחלה יכולים להיות מנוהלים על ידי החברה המארחת, על ידי חברה במיקור חוץ או על ידי הארגון המתארח עצמו. אירוח בשרת כזה נחשב ליקר במיוחד, בשל יתרונותיו, ולכן, לרוב, עושים בו שימוש רק ארגונים שאין להם ספק כי הם נזקקים לו (כאלה הזקוקים לרמת אבטחה גבוהה וכד').
באמצע, בין שני סוגים אלה, מצויים השרתים הוירטואליים (ה-VPS – Virtual Private Server), אשר, מצד אחד, מספקים מעטפת אבטחה המבודדת את המידע הארגוני מארגונים אחרים (כבשרת ייעודי) ומצד שני, מאחר והם מהווים סוג של שרת שיתופי, עלותם איננה גבוהה כזו של אירוח בשרת ייעודי.
שלב בדרך למחשוב ענן
אולם, בכך אינם מסתיימים יתרונותיהם היחסיים של שרתים וירטואליים. ארגונים רבים אשר אינם חשים בשלים למעבר מלא למחשוב ענן (מסיבותיהם שלהם), יכולים לעשות שימוש בשרתים הוירטואליים כניסיון למעבר מלא של שירותי הענן. למשל, עד שיחושו בטוחים יותר, הם יכולים להעביר חלק מהמידע שלהם לשרת וירטואלי, בעוד את המידע הרגיש (עליו, לתחושתם הם צריכים להגן ולשמור בתוך הארגון), הם יכולים להשאיר בשרת הפיזי. התנסות זאת בדרך בה מתפקד הארגון במחשוב ענן (דרך שרתים וירטואלים) יכולה לשכך את החששות ולתת לו תמונת מצב שתסייע לו בהחלטה על מעבר מלא למחשוב ענן.